<h1>סמ"ג לאוין סימן קנ"ה</h1>
<h2>דף ט:</h2>
בפרשת קדושים כתוב (ויקרא י"ט י"א) לא תגנובו [ו]כבר בארנו למעלה (ל"ת קנ"ד [הו' בסנהדרין פ"ו א']) שבממון הכתוב מדבר, ותניא בת"כ (קדושים ריש פרשתא ב') מכלל שנאמר בגנבה (שמות כ"ב ג') שנים ישלם למדנו עונש אזהרה מניין תלמוד לומר לא תגנובו, לא תגנובו על מנת למיקט, לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל ארבעה וחמשה, בן בג בג אומר לא תגנוב(ו) משלך מבית אחרים אלא שבור את שיניו ואומר לו שלי אני נוטל (ע"פ יראים סי' קכ"ד). ותניא בתוספתא דבבא קמא (פ"ז הל' ג' ע"ש) שלשה גנבים הם הראשון שבכולם גונב דעת הבריות, מרבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבלו ומסרב בו לאכול ויודע בו שאינו אוכל (יראים שם ע"ש), (ותניא) [ותנן] במסכת סוטה (ט' ב') לפי שגנב אבשלום שלש גנבות לב אביו ולב בית דין ולב כל ישראל נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר (שמואל ב' י"ח י"ד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום, וגונב דעת הבריות נקרא גנב שנאמר (שמואל ב' ט"ו ו') ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל וכתיב (בראשית ל"א כ"ו) ותגנב את לבבי (עי' יראים שם). גרסינן בפרק גיד הנשה (חולין צ"ד א') אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוים, ויש ליתן טעם אף על גב דכתיב (ויקרא י"ט י"א) לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, לא תגנובו לא קאי אבעמיתו במליצת הלשון דאם כן היה לו לומר מעמיתו ועוד כי ניגון טעם מפסיקו, כדאמרינן במסכת נדרים בפרק אין בין המודר הנאה (ל"ז ב') ושום שכל (נחמי' ח' ח') אלו פסוקי טעמים משמע שפסוקי טעמים מן התורה (ע"פ יראים שם וע"ש).
